אז החלטנו לעשות סקי עם הילדים. הרעיון התחיל כמתנת יום הולדת לגיל 18 של דניאל (הבן של ענבר) שמאוד רצה לחוות שלג . עשינו טלפון קטן, קישקשנו בווטסאפ וסגרנו עסקה עם חברה שמתמחה בטיולי סקי. ארזנו את עצמנו, את דניאל ונעמי (הבת של שי) ועפנו לבנסקו בולגריה עם סימן שאלה גדול- האם אנחנו אוהבים שלג?
בבוקרו של היום הראשון הלכנו להשכיר ציוד, עלינו על הרכבל שנקרא משום מה "הגונדולה", ועלינו להר המושלג. העליה לנקודת הכינוס אורכת כ 20 דקות של נוף מושלג ומרהיב, המון גולשים שטסים מתחתיך ויערות מכוסים שלג לבן ויפה. כולנו היינו בהתרגשות לקראת מה שמצפה לנו על ההר. בנקודת הכינוס מחכים המון מדריכים של סקי, בחרנו מדריך בשם סאני (בדיעבד, ההחלטה הכי טובה שקיבלנו), ויצאנו לגלוש בפעם הראשונה בחיינו.
מהרגע הראשון ששמנו את מחלקי הסקי על הרגליים- התחלנו לצחוק וליפול. סאני המדריך היה צריך לאסוף אותנו בכל פעם מחדש על מנת שנוכל גם ללמוד משהו. הוא נתן לנו כל מיני תרגילים כמו איך להתחיל להחליק, איך לעצור, איך ליפול ואיך לקום שזה הכי קשה. האמת- זה מרגיש כמו תינוק שמתחיל ללכת. פשוט חוסר שליטה מוחלט. הילדים דווקא תפסו את העניין מהר והתחילו להחליק בשלג, לנו זה לקח קצת יותר זמן. אחרי שעתיים של נפילות, החלקות והרבה צחוק חזרנו לבנסקו לארוחת צהריים. נכנסנו למסעדה שנקראת ג'ינג'ר והתמקמנו בקומה העליונה שצופה על הרחוב הראשי של העיירה. התפריט עשיר, האווירה טובה והשירות מצויין ומהיר. הזמנו מספר מנות וחלקנו אותם, חוץ מענבר הטבעונית שאכלה סלטים.
בערב, הילדים נשארו במלון לשחק בנינטנדו שלהם ואנחנו יצאנו לסבב ברים מסעיר בעיירה. כל בר באווירה אחרת אבל כולם מקבלים אותך עם צ'ייסר בכניסה, קבלת פנים חמה והמון מצב רוח טוב. המוני תיירים צעירים מכל העולם והמון בריטים מאכלסים את הברים. אווירה שמחה וחופשייה, מוסיקה בכל מקום מהופעות חיות ועד אלקטרוני. אחרי כמה ברים כבר היינו לא יציבים אז התנחלנו בדאנס בר, שתינו עוד קצת ורקדנו לתוך הלילה.
התעוררנו, היום השני. ארוחת בוקר קלה, התארגנות איסוף ציוד, רכבל… ושוב אנחנו על השלג. הפעם לארבע שעות של גלישה. סאני המדריך ארגן לנו הפתעה: היום אנחנו נגלוש בירידה קלה. חשבנו שהוא מתלוצץ אבל- לא. הוא לקח אותנו למין מסוע קטן, שמזכיר אומגה, שמושך אותך במעלה גבעת שלג. החלקנו בירידה. על הדרך למדנו לעצור, שלזה קוראים- תעשה פיצה (לעשות משולש עם המחלקיים). אחר כך למדנו להסתובב, שלזה קוראים- תעשה אווירון (ממש תנועה של ילדים שעושים אווירון). וככה עלינו וירדנו במדרון שעתיים. בהפסקת צהריים נכנסנו למסעדת גולשים שממוקמת ממש בקצה המסלול בתוך כל הנוף המרהיב והלבן הזה. ישבנו במרפסת החיצונית בשמש החמה, אכלנו וצפינו בהמוני הגולשים שמסביב. וייב מעולה, מלא תיירים, אוכל מדהים, מוסיקה טובה. פשוט חוויה מדהימה. חזרנו לעוד שעתיים של הדרכה ואימון ואז ירדנו ברכבל חזרה לעיירה. גילינו שפספסנו את השאטל למלון אז הלכנו ברגל וככה גילינו דוכן קטן עם קרפים מעולים שהפך בשבילנו למין פינוק יומי. וככה, עם הקרפ, חזרנו למלון. בערב הלכנו עם הילדים לשחק סנוקר ופינג פונג.
ביום השלישי, יום הגלישה האחרון, סאני המדריך הפתיע אותנו שוב.הפעם המדרון יותר ארוך ויותר תלול. קראנו לו "יום הסלאלום" כי כל מה שעשינו בארבעת השעות של הגלישה זה לעלות במסוע במעלה המדרון, לגלוש למטה בסלאלום ולהתפלל שלא נתנגש אחד בשני. ברור שעפנו ונפלנו אין ספור פעמים אבל סאני אמר שאם לא נופלים- לא לומדים. אז כנראה שלמדנו הרבה באותו היום. באותו היום, בהפסקת הצהריים, גילינו את המסעדה הטובה ביותר באזור שגם היא ממוקמת בקצה מדרון השלג. קוראים לה VIP Room. אוכל מדהים, השירות יוצא מן הכלל ומבחינת העיצוב, המקום מעוצב בטוב טעם וניכרת ההשקעה בכל פרט ופרט. הופתענו לראות צילומים של ריצ'רד אבדון על הקירות לצד ציוד וינטג' של סקי. אפילו השירותים היו מקום שיצאנו ממנו מחוייכים. אחרי הארוחה חזרנו לעוד שעתיים של סלאלום במדרון שאחריהם נפרדנו מסאני המדריך, לא לפני שהחלפנו טלפונים וקבענו להיפגש שוב בחורף הבא. בערב בדקנו את הספא של המלון ושחינו בבריכה הפנימית המחוממת.
היום הרביעי הוקדש לטיול רגלי בחלק העתיק של העיירה וכמובן לשופינג. מצאנו שם חנות יד שניה עם פריטים נדירים ממש. כמובן ששי לא התאפק ורכש מצלמה ישנה (קמרה אובסקורה). ישבנו במסעדה שנקראת Red Hot עם תפריט ושירות בעברית. קינחנו בדוכן הקרפים, ארזנו את עצמנו ונסענו לשדה התעופה בסופיה.
אז האם אנחנו אוהבים שלג? כן ובגדול! עד כדי כך שהחלטנו לעשות קופת חיסכון לטיול סקי שנתי בכל חורף.
טיפים חשובים:
ציוד : כמו בכל חופשה,] חייב להתאים את הביגוד למקום. חובה להצטייד בחולצות, טייץ וגרביים טרמיות. כפפות, בוף/חם צוואר, כובע. את חליפת הסקי ניתן להשכיר גם בארץ וגם בבנסקו. לא לזלזל בציוד נכון לטמפרטורות נמוכות, זה עושה את ההבדל. לגבי נעלי סקי ומגלשים/סנובורד, ניתן להשכיר ברחבי העיר. שימו לב שבמידה והנעלים לא נוחות, תבקשו להחליף לנעלים אחרות מכיוון שנעל לא נוחה גורמת לפציעה. טיפ נוסף, ניתן להשכיר תא ולהשאיר את הנעלים קרוב לגונדולה, כך שלא תיסחבו את הציוד איתכם למלון. הציוד מסורבל וכבד.
מדריך: כמו בכל תחום בחיים, צריך מורה טוב. במידה וקיבלתם מדריך חסר סבלנות, או כזה שאתם פחות מתחברים אליו, אל תהססו להחליף. בתחילה קיבלנו מדריך חסר סבלנות וכאשר קיבלנו את סאני, הבנו שההצלחה שלנו תלויה במדריך טוב. מדריך טוב, מסביר את הבסיס, כלומר מלמד כיצד נועלים נעלי הסקי, איך מחברים את המגלשיים, עמידה נכונה, עצירה, נפילה…בקיצור הבנתם את הפרנציפ. ניתן לסגור דיל הכולל הדרכה גם דרך החברה בארץ, או לסגור תשלום באתר. על כל מקרה, לא לוותר על מדריך טוב.
לינה : העיירה מרושתת במלונות טובים, אנו לנו במלון בשם Platinum Casino Hoter&Casini. במלון היה מצוין. נקי, השירות אדיב. האוכל ברמה סבירה ביותר. כמו כן המלון מצויד מלבד קזינו ,בספא, בריכה מחוממת, סנוקר, פינג פונג באזור הפעלה לילדים קטנים.
לסמן מזוודה : נראה טיפ בנאלי, אבל לצערנו, מכיוון שלא סימנו את המזוודה שלנו, לקחנו בטעות מזוודה של משהוא אחר והמזוודה שלנו נשארה בשדה התעופה. לא מצב נעים.
לבחור חברת סקי עם שירות טוב : יש מספר חברות המתמחות בטיולי סקי. החברה שסגרנו איתה, הייתה מצוינת בשטח, כלומר הצוות בבנסקו ליווה אותנו ונתן מענה מצוין לכל אורך הטיול. השירות בארץ לא היה הצד החזק של החברה.
Comments